<h1>כתוב שם לראב"ד — כתובות</h1>
<h2>דף יב:</h2>
במאור דף ס: ד"ה כתב הרי"ף. לרי"ף סי' שפא. כתוב שם: כתב הרי"ף ז"ל בהאי פירקא דגרסינן בנדה [דף יב:] כל אשה שאין לה וסת אסור לשמשה, ותמה הוא לנו מה שפירש ומה שפסק הן עיוותיה והן תיקוניה בשלש שלש פעמים ושמתגרשת מעוותיה ומהיכא נפקא ליה האי פירושא. אמר אברהם: כבר הצלנו דברי הרב ז"ל מן הטענה הזאת בספר בעלי הנפש בשער הספירה והבדיקה שחיברנו חבור יפה. ומה שכתב כי לא כתב הרב ז"ל לפי הסוגיא רק הלכה למעשה לפי מה שנוהג בזמן הזה שאין לנו אשה עסוקה בטהרות ואין לנו לחוש אלא בעסוקה בטהרות או ברואה מחמת תשמיש, וכפי מה שפירש הרב ז"ל בדברי רבי חנינא בן אנטיגנוס הוא המנהג שנוהג עכשיו באשה שאין לה וסת אע"פ שאינה עסוקה ובשלשה פעמים של בדיקה זו מתוקנת אם לא תראה, וכבר כתבנו כל הצורך בחיבורנו, וכללו של דבר: אין עכשיו אשה שצריכה בדיקה לפני תשמיש אם לא ראתה דם סמוך לתשמיש דשמא בשעת תשמיש היה דם, וההיא ודאי משמשת בעדים אחד לו ואחד לה ובודקין אותו לאחר תשמיש, ואם נמצא בהן דם בודקין גם כן עוד עד שלש פעמים, ואם נמצא בהם כך הרי היא מוחזקת ברואה דם מחמת תשמיש, ואם בדקוה שלשה פעמים ולא ראו שוב אין בודקין. ולולי דברי הרב ז"ל מה היינו עושים באשה שאין לה וסת ורואה דם סמוך לתשמיש, והוא הוא שמסר לנו דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס לתיקוניה ולעוותיה בשני עדים אחד לו ואחד לה שבודקין שלשה פעמים לאחר תשמיש, האריך עלינו את הדרך תנוח נפשו בעולם שכולו ארוך ואילו לבעל החיבור הזה לא היינו חוששים לכלום והקלקולים בספק.
